כתב: איתמר גל, יום האהבה 2011
לפני שנים רבות, בעצם שלושים וחמש
קרץ לי הגורל, שהלך והתממש
כשראיתיך לראשונה בער ליבי באש
ב- 14 בפברואר של שנת 76'
מאז אני לומד אותך במנות קטנות ועם כפית
מני אותה שבת שטופת שמש חורפית
אמרתי לך, יפתי, איתך לכל מקום אני מגיע
ממרכז גבעתיים ועד לצפון, לנהריה
רציפות חיינו נעה כמו בסרט פנורמה
נופלים לבירא עמיקתא ונוסקים לאיגרא רמה
אין לנו רגע דל, או סקנדל או פסטיגל
ואין דקה משעממת אצל משפחת גל
מדי פעם מחליפים דירה, משפצים פנים או חוץ
כל ששי-שבת מבקרים את סבתי רלה בקיבוץ
לעיתים גם הנכדים והנינים מצטרפים
ולו רק כדי להיווכח עד כמה החיים יפים
יחדיו צועדים כבר הרבה שנים
הזמן חולף לו ועובר ואנו שנינו מזדקנים
באהבה מסתכלים האחד על השני, ובאופן אישי
אט-אט אנו גולשים לעבר הגיל השלישי...
מטורפים על הנכדים, אריאלי, נועם ושליו
ואם אחד מהם חולה אז הלב מתכווץ ודואב
דואגים להם מאוד, לא מסירים מהם מבט
בייחוד כשהם איתנו – בארוחות השבת
כן, ארוחות השבת כבר הפכו למעין מסורת
על שיחות, ויכוחים, צחוקים וגם העברת ביקורת
כי אין יותר טעים מעוף בתנור עם תפ"א על מצע של שום
ומרק עוף ריחני שאת מכינה ביום חורפי וגשום.
טוב לנו ביחד, עם כל השבט והאושר שראינו
מצאנו מקומנו בעולם הקטן שבנינו
איננו רואים צורך לתור אחר ארצות רחוקות
כי אם לא נראה את הנכדים רק יבוא לנו לבכות
אז בואי שרי ונסתכל על העתיד באופטימיות
ולפח ההיסטוריה נשליך את כל הרע והפסימיות
את חצי הכוס המלאה נשתדל תמיד לראות
ובראש מורם קדימה לקבל את הבאות.
האחת מהשני נשאב כוח ועוצמה
שכן , אין אחד שאותך אוהב יותר ממני, נשמה תאומה.
